הקוֹלוֹסוּס הֶחָדָשׁ: אֵם־גָּלֻיּוֹת

לֹא כִּבְיָוָן נְצִיב־נְחֻשְׁתָּה בִּפְאֵר

עַל שְׁנֵי חוֹפִים בְּעֹז־כְּבָלָיו יִרְכַּב,

עוֹמְדָּה אִשָּׁה גְּדוֹלָה עַל סַף־מַעֲרָב

שְׁטוּף־יָם וּבְיָדָהּ לַפִּיד בּוֹעֵר,

בּוֹ אֵשׁ בְּרָקִים בְּלוּמָה, וּשְׁמָהּ יָאֵר:

אֵם־גָּלֻיּוֹת. פָּנַס־זְרוֹעָהּ יִרְעַף

בְּרָכָה לַיְּקוּם: וְרֹךְ עֵינָהּ כְּצַו

לְחוֹף עָרִים תְּאוֹמוֹת חָלָל גּוֹשֵׁר.

"שִׁמְרִי לָךְ שׂוֹא־הוֹדֵךְ. תֵּבֵל־קְדוּמִים!"

תִּקְרָא בְּאֵלֶם־פֶּה: "אַךְ לִי שַׁגְּרִי

דַּלַּיִךְ הַלֵּאִים, לַדְּרוֹר כְּמֵהִים,

חֶלְאַת שְׁאוֹן־חוֹפַיִךְ הַעֲרִי,

כָּל בְּנֵי־בְלִי־קֵן, טְרוּפֵי סוּפוֹת־יַמִּים —

עִם שַׁעַר־פָּז בַּזֶּה אֶשָּׂא אוֹרִי!"

מילות הבית האחרון חקוקות על בסיס פסל החרות, ומהוות מעין קבלת פנים לבואם של מהגרים ופליטים, עניים וחסרי בית, הבאים בשערי הזהב של אמריקה הגדולה